תאונת עבודה

תאונת דרכים  ●  תאונת עבודה  ●  ביטוח לאומי  ●  נכי צה"ל  ●  סוגי פציעות ומחלות  ●  תביעות גוף אחרות אודותינו  |  יצירת קשר
דף ראשי
תאונת דרכים
תאונת עבודה
ביטוח לאומי
נכי צה"ל
סוגי פציעות ומחלות
תביעות גוף אחרות
נושאים חשובים
חיפוש באתר
נושאים חשובים
אובדן כושר עבודה
חוות דעת רפואית
נכות רפואית
מומחה רפואי
גובה הפיצויים
כאב וסבל
הפסדי השתכרות

● תאונת עבודה

נפגע בתאונת עבודה הינו כל מי שנגרמה לו פגיעת גוף במהלך עבודתו ועקב העבודה כעובד שכיר או כעובד עצמאי. פגיעת גוף בעבודה יכולה להיגרם כתוצאה מתאונה, למשל עקב חבלה כתוצאה מנפילה ממקום גבוה, כתוצאה מחפץ שפוגע בעובד וגורם לפציעתו, גב ש"נתפס" עקב מאמץ, וכד'.

בנוסף, פגיעת גוף בעבודה עלולה להתרחש כתוצאה מביצוע חוזר ונשנה של אותן פעולות בתקופה ממושכת (לעתים שנים) עם אותו איבר שהצטברותן גורמת לנזקי גוף חמורים עד כדי נכויות. למשל אדם שעובד בקידוח חוזר ונשנה עם מקדחה ומבצע עשרות פעמים ביום אותה פעולה עם הידים, טייח שעובד בכיפוף ומבצע פעולות חוזרות ונשנות עם הגב, וכד' (ראו להלן הרחבה בהקשר זה בנושא "מקרוטראומה").

כמו כן, אדם עלול ללקות במחלה עקב עבודתו, בד"כ כתוצאה מחשיפה לתנאי עבודה "מזיקים". למשל, נזקי שמיעה עקב חשיפה לרעשים ברמות גבוהות, מחלות עור (כגון סרטן עור) עקב חשיפה ממושכת לשמש בעבודה, מחלות אורטופדיות, מחלות ריאה עקב חשיפה לחומרים כימיים מזיקים שחודרים לגוף דרך דרכי הנשימה, סוגי סרטן שונים עקב חשיפה לחומרים כימיים מזיקים, ועוד (ראו הרחבה להלן בהקשר זה בנושא "מחלות מקצוע"). ראוי לציין עוד כי עפ"י חוק הביטוח הלאומי גם פגיעה בדרך מהבית לעבודה או בחזרה מהעבודה לבית נחשבת כתאונת עבודה.

איך תובעים?

כדי לקבל "תגמולים" עקב פגיעה בתאונת עבודה יש להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי על גבי טופס שנקרא: "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה". בטופס זה יש לציין את מהות הפגיעה, מתי וכיצד קרתה, ואת פרטי נזקי הגוף שנגרם לנפגע (שבר ברגל, פגיעה בראש, וכד').

לאחר הגשת הטופס למוסד לביטוח לאומי נעשה ע"י המוסד בירור לגבי נסיבות הפגיעה הנטענות (לעתים גם יוזם המוסד חקירה מטעמו), ואחריו מקבל הנפגע בדואר מכתב בו מודיע לו המוסד אם החליט להכיר בפגיעה או לדחותה.

במקרה של הכרה של המוסד לביטוח לאומי בפגיעה – הנפגע יהא רשאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי "דמי פגיעה", שהינם תגמולים חודשיים עבור תקופה בה הנפגע היה במצב של אי-כושר לעבודה עפ"י תעודות אי-כושר חתומות ע"י רופא מוסמך (בד"כ רופא בקופ"ח או בבי"ח). דמי הפגיעה משולמים לתקופה מקסימלית של 90 יום. שיעור דמי הפגיעה הינו 75% מהשכר של הנפגע. אם מדובר בנפגע שהינו עובד שכיר – ייקבע שכרו לפי הממוצע ב- 3 החודשים לפני הפגיעה. אם מדובר בנפגע שהינו עובד עצמאי – ייקבע שכרו לפי המיקדמות לביטוח לאומי המשולמות ע"י הנפגע.

במידה והנפגע עודנו במצב של אי-כושר לעבודה לאחר 3 חודשים ממועד הפגיעה וקיים על כך תיעוד רפואי בתעודות אי כושר נוספות לתקופה הנ"ל, יהא רשאי הנפגע להגיש בקשה להכיר בו כ"נכה נזקק". ועדה רפואית שתבדוק את הנפגע יכולה להכיר בו כנכה נזקק לתקופה מקסימלית של 4 חודשים. המשמעות המעשית היא המשך תשלום דמי פגיעה מלאים בתקופה נוספת כנ"ל.

לאחר התקופות הנ"ל רשאי הנפגע להגיש למוסד "תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה", שבעקבותיה יוזמן הנפגע לבדיקה ע"י וועדה רפואית לצורך קביעת נכותו עקב הפגיעה בעבודה (ראו הרחבה בהמשך בנושא "וועדות רפואיות").

הוועדה הרפואית קובעת את הנכות לפי טבלאות המפורטות בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).

במידה ונקבעת נכות בשיעור נמוך מ- 9%, אזי לא ישולם לנפגע כל תשלום. במידה ונקבעת נכות צמיתה בשיעור של 9% - 19% ישולם לנפגע "מענק חד-פעמי" עבור הנכות שנקבעה. גובה המענק מותנה בשיעור הנכות ובשכר. המענק מחושב לפי נוסחה קבועה שהינה מכפלה של גובה קצבת דמי פגיעה חודשית באחוזי הנכות וב- 43. למשל: מי ששכרו החודשי הממוצע ברוטו הינו 10,000 ₪ יקבל עבור נכות של 10% סך של 32,250 ₪ (החישוב: 10,000 * 0.75 * 10% * 43). במידה ונקבעת נכות צמיתה של 20% או יותר תשולם לנפגע קצבה חודשית המחושבת לפי נוסחה קבועה שהינה מכפלה של גובה קצבת דמי פגיעה חודשית באחוזי הנכות. למשל: מי ששכרו 10,000 ₪ ונקבעה לו נכות של 30% יקבל קצבה חודשית של 2,250 ₪ (החישוב: 10,000 * 0.75 * 30%). הקצבה משולמת מהמועד שקבעה הוועדה לכל החיים. ואולם, יש לשים לב כי בגיל בו יהא זכאי הנפגע לקצבת זיקנה (בד"כ 67 שנה לגבר ו-62 לאשה) תשולם הקצבה הגבוהה יותר מבין 2 הקצבאות שהינן קצבת נכות מעבודה וקצבת זקנה. לעתים כדאי לנפגע לבקש להוון את זכותו העתידית לקצבת נכות מעבודה לפני המועד לתשלום קצבת זקנה, במיוחד כאשר גובה קצבת נכות מעבודה נמוך מקצבת זקנה.

הוועדה הרפואית רשאית לקבוע נכות זמנית ובמקרה שכזה אם הנכות היא לפחות 9% ישולמו לנפגע קצבאות חודשיות עד שיוזמן לבדיקה נוספת לקביעת נכותו הצמיתה.

עפ"י תקנה 15 לתקנות הנ"ל רשאית הוועדה הרפואית להעלות את הנכות שנקבעה ב- 50% בהתחשב בגילו, מינו והשכלתו של הנפגע. ואולם, לגבי מי שזכאי למענק ונכותו נמוכה מ- 20% הוועדה אינה רשאית להעלות דרגת נכותו ל- 20% ומעלה. כלומר, מכח תקנה 15 הנפגע לא יכול לעבור ממצב של זכאות למענק לסטטוס של מקבל קצבה חודשית. מכאן, התנאי לקבלת קצבה חודשית קבועה כנפגע בעבודה הינו נכות רפואית מינימלית קבועה של 20% ומעלה.

יצויין עוד, כי הוועדה הרפואית רשאית לקבוע כי חלק מהנכות "הכוללת" של הנפגע נובע ממצב רפואי קודם שאינו שייך לעבודה ולא יוכר או כי הפגיעה בעבודה רק החמירה מצב קודם. מובן, כי לקביעות אלה עשויות להיות השלכות ניכרות על גובה הנכות הנובעת מהפגיעה בעבודה ועל שיעורי הקצבאות / מענק המגיעים.

הודעה על קביעת הועדה נשלחת בד"כ ע"י המוסד לביטוח לאומי לנפגע באמצעות הדואר. אם הוועדה קבעה נכות זמנית אזי היא תציין את מועד תום הנכות, והמוסד לביטוח לאומי יזמן את הנפגע לבדיקה נוספת בד"כ בסמוך לפני תום תקופת הנכות הזמנית. (ראו הרחבה בהקשר זה להלן בפרק "וועדות רפואיות").

במקרה שהמוסד מסרב להכיר בפגיעה כנובעת מהעבודה - במקרה זה המוסד לביטוח לאומי מודיע במכתב לנפגע על סירובו להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. או אז, בפני הנפגע עומדת זכות לפנות בתביעה לבית הדין לעבודה ולתבוע במסגרתה הכרה בפגיעה כ"פגיעה בעבודה".

בתי הדין נוהגים לבחון את התשתית העובדתית הרלבנטית, ובמידה ויש לכך הצדקה ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין להכריע בשאלות רפואיות הנוגעות לקשר בין הפגיעה לעבודה.

במידה ובית הדין קובע כי מדובר בפגיעה בעבודה, אזי הנפגע רשאי להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה והוא יוזמן לבדיקה בפני וועדה רפואית שתיקבע את נכותו לפי קריטריונים שסקרנו לעיל.

תאונת דרכים בעבודה \ בדרך לעבודה - לעתים מתרחשת תאונת דרכים בעת העבודה או בדרך מהבית לעבודה או בדרך בחזרה מהעבודה לבית. במקרים אלה, עומדת לנפגע מערכת כפולה של זכויות:

האחת, עפ"י חוק הביטוח הלאומי זכאי עובד (שכיר או עצמאי) שנפגע בתאונת דרכים בעבודה להגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה, באופן שתיארנו לעיל.

השניה, עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים רשאי הנפגע להגיש תביעה אזרחית ובמסגרתה לתבוע את נזקיו מחברת הביטוח שביטחה בביטוח "חובה" את השימוש ברכב בו נהג/נסע הנפגע או שפגע בו בהיותו הולך רגל.

מדובר ב-2 הליכים שהינם נפרדים בפועל, אך קיים ביניהם קשר וחשוב מאד להבין את יחסי הגומלין ביניהם, ובהתאם לכך רצוי שהנפגע יתכנן את מהלכיו בשלב מוקדם ככל שניתן. יחסי הגומלין בין שני סוגי ההליכים נעוצים בעיקר בסוגיית קביעת הנכות.

מטעמי יעילות, נקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כי במידה ונקבעה לנפגע "נכות עפ"י דין" ע"י ועדה רפואית, אזי נכות זו מחייבת את הנפגע בתביעה נגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב בביטוח "חובה".

מקביעה זו עולה כי במקרים של תאונת דרכים בעבודה (כולל בדרך מהבית לעבודה או בחזרה מהעבודה לבית), במידה ונקבעה לנפגע נכות בגין הפגיעה ע"י וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (שדנה בענין כפגיעה בעבודה) תבוא קביעה זו גם לצורך תביעה בהליך הנוסף נגד חברת הביטוח בכל הנוגע לנכות קבועה או העדר נכות.

ההליך של בדיקה ע"י וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי הינו לכאורה "פשוט", שכן די בהגשת תביעה ע"ג טופס מתאים. בד"כ מדובר גם בהליך מהיר יותר בהשוואה להליך של תביעה נגד חברת הביטוח המתבררת בד"כ בביהמ"ש. ואולם, לעתים כדאי לנפגע לשקול האם "כדאי" לו להיות כבול במימצאי הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי גם בהליך הנוסף שענינו תביעת חברת הביטוח.

השאלה מתעוררת משום שלעתים הרופאים בוועדות של המוסד לביטוח לאומי מחמירים וקובעים נכות נמוכה או העדר נכות. או-אז, מתברר לנפגע כי הוא מנוע ברוב המקרים לשנות קביעה זו בתביעה האחרת העומדת לו. מובן כי לכך יש השלכות כספיות נכבדות שכן נכות נמוכה משמעה כמעט תמיד פיצויים נמוכים בהשוואה לנכות גבוהה יותר.

מה עושים?

לדעתנו, רצוי וחשוב כי הנפגע ישקול היטב, תוך קבלת ייעוץ מתאים, את צעדיו, וזאת מאחר שהנפגע יכול להחליט כיצד לנהוג. דהיינו, בידיך כנפגע האפשרות להחליט באיזה אפיק תביעה "להתקדם" יותר מהאפיק האחר.

כפי שצויין לעיל, אם בחרת להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות למוסד לביטוח לאומי,תחייב קביעת הוועדה בתביעתך הנוספת נגד חברת הביטוח.

ואולם, אם הגשת תביעה נגד חברת הביטוח לבימ"ש ובמסגרתה בקשת מינוי של מומחה רפואי בתחום בו נפגעת (למשל – אורטופדיה) וטרם פנית בתביעה למוסד לביטוח לאומי, יורה ביהמ"ש בד"כ על מינוי מומחה רפואי לבדיקתך מאחר שאין בפני ביהמ"ש קביעה של וועדה רפואית.

בפסיקת ביהמ"ש העליון (רע"א 7612/99) נקבע כי נפגע בתאונת דרכים רשאי באופן לגיטימי לחלוטין, לבקש מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש לבדיקתו כאשר אין קביעה של וועדה רפואית בנוגע לנכותו. לאור קביעה זו נדחתה טענת חברת הביטוח כי הנפגע חייב קודם כל למצות את הליכי בדיקתו ע"י וועדה רפואית של הביטוח הלאומי וכי יש לעכב את התביעה נגד חברת הביטוח עד להשלמת ההליכים מול הביטוח הלאומי.

נקודה נוספת ראויה לדיון בהקשר זה נוגעת לשאלת קביעת הנכות. בהליך בפני וועדה רפואית רשאי הנפגע להסתמך על חוות דעת רפואית. לעומת זאת, בתביעה נגד חברת הביטוח הנפגע בתאונת דרכים בעבודה אינו רשאי להציג חוות דעת רפואית. יתכן, כי לעתים יעדיף הנפגע דווקא את ההליך בפני ביטוח לאומי. מסיבה זו (ואחרות) מובן כי לא ניתן לקבוע מראש מהו האפיק המומלץ. ואולם, רצוי וחשוב לדעת את יחסי הגומלין בין התביעות ולהשתדל לתכנן את ההליכים כדי למצות את מלוא הזכויות.

כחריג לכלל לפיו קביעת וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי מחייבת גם בתביעה נגד חברת הביטוח, עומדת לנפגע הזכות להגיש בקשה ולעתור למינוי מומחה רפואי למרות קביעת וועדה רפואית בעניינו בנוגע לאותה תאונה, וזאת מחמת פגם בהליכי הוועדה הרפואית בביטוח לאומי. מדובר בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית. כדי שביהמ"ש ייעתר לבקשה זו על הנפגע לשכנע כי מדובר בפגם מהותי וחמור המצדיק מינוי מומחה (כגון: מסמכים רפואיים מהותיים שהוועדה הרפואית לא נתנה דעתה עליהם כראוי, פגיעה בתחום רפואי שהוועדה לא התייחסה אליו, ועוד). בהקשר זה חשוב לקבל ייעוץ נכון ומתאים.

גם בנוגע לשיעור הפיצויים המשולמים בגין "תאונת דרכים בעבודה" יש יחסי גומלין בין תביעת הביטוח הלאומי לתביעת חברת הביטוח.

החוק קובע כי במידה ומשולמים בגין תאונת דרכים תגמולים ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה (דמי פגיעה, מענק בגין נכות, קצבת נכות), אזי שיעורם הכולל מנוכה מהפיצויים.

החוק מוסיף וקובע כי למרות הכלל הנ"ל, הנפגע יהא זכאי לתשלום של 25% מהפיצויים.

בפסיקת ביהמ"ש העליון נקבע כי במקרים בהם ארעה תאונת דרכים בעת נסיעה ברכב של המעביד (או פגיעה מחוץ לרכב מרכב של המעביד, למשל פגיעה במהלך העבודה), אזי לא תעמוד לנפגע הזכות לקבל 25% מהפיצויים. לעומת זאת, כאשר נסע הנפגע ברכב שאינו של המעביד (למשל ברכבו הפרטי או ברכב של חבר לעבודה), יהא זכאי הנפגע, בכל מקרה, לפיצויים בסך 25% מהסכום שייפסק לטובתו בתביעתו נגד חברת הביטוח. להלן מספר דוגמאות מספריות להמחשת הכללים הנ"ל:

א. פיצויים בתביעת חברת הביטוח – 200,000 ₪, תשלומי ביטוח לאומי – 100,000 ₪ - יגיעו לנפגע בתביעתו את חברת הביטוח פיצויים בסך 100,000 ₪ (200,000-100,000). מובן כי תשלומי הביטוח הלאומי ישולמו בכל מקרה וינוכו מהפיצויים שייפסקו בתביעה נגד חברת הביטוח. מכאן יוצא כי סכום הפיצויים הכולל שישולם לנפגע (מביטוח לאומי + מחברת הביטוח) יעמוד במקרה זה ע"ס 200,000 ₪. במקרה זה התוצאה זהה בין אם במועד תאונת הדרכים נסע הנפגע ברכב של המעביד או ברכבו הפרטי.

ב. פיצויים בתביעת חברת הביטוח – 200,000 ₪, תשלומי ביטוח לאומי – 200,000 ₪ - במקרה זה במידה והנפגע נסע ברכב המעביד "יבלעו" תשלומי הביטוח הלאומי את סכום הפיצויים שלכאורה "מגיעים" לנפגע בתביעתו נגד חברת הביטוח והנפגע לא יהא זכאי לכל תשלום מחברת הביטוח.

לעומת זאת, אם נסע הנפגע ברכב שאינו של המעביד (רכבו הפרטי, רכב של חבר לעבודה, וכד') הוא יהא זכאי בכל מקרה לפיצויים בשיעור של 25% מסכום הפיצויים שייקבע, ששיעורם במקרה הנ"ל הינו 50,000 ₪. יוצא, למרבית האבסורד, כי במקרה השני הנפגע יקבל פיצוי כולל גבוה יותר (250,000 ₪ לעומת 200,000 ₪).

לענין ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי מהפיצויים, ראוי לציין כי במקרים בהם זכאי הנפגע לקצבת נכות חודשית (למשל כאשר נקבעת נכות קבועה של 20% או יותר ע"י וועדה רפואית של הביטוח הלאומי – ר' בהקשר זה הרחבה בפרק "ביטוח לאומי" – "סוגי קיצבאות/מענקים") מחושב השיעור הכולל של תשלומי הביטוח הלאומי גם מתוך תשלומים עתידיים שהנפגע צפוי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. לעתים (למשל כאשר הנפגע בגיל צעיר) יכולים תשלומים עתידיים אלה להתפרס על פני עשרות שנים ומהווים את המרכיב העיקרי של ההפחתה מהפיצויים (ראו הרחבה בהקשר זה בנושא "תאונת דרכים" בפרק "חישוב הפיצויים" - "ניכויים").

נקודה חשובה נוספת ראויה לציון נוגעת לסופיות התביעה. בתביעת המוסד לביטוח לאומי רשאי הנפגע אחת לתקופה (לפחות 6 חודשים) להגיש בקשה להיבדק מחדש ע"י ועדה רפואית עקב החמרת הפגיעה.

מובן כי המטרה בהגשת בקשה כזו הינה בד"כ, מבחינת הנפגע, לנסות ולהגדיל את אחוזי הנכות. כך, יכול להיות נפגע שוועדה רפואית קבעה לגביו נכות צמיתה של 10%, ואשר מצבו הוחמר ובמסגרת בקשת החמרה שהגיש תוגדל הנכות.

לעומת זאת, בתביעת חברת הביטוח חל עקרון הסופיות, לפיו הפיצויים נקבעים בד"כ בשיעור חד-פעמי ולאחר פסיקתם אין לנפגע זכות או אפשרות לתבוע בגין החמרת מצב (למעט בנסיבות חריגות ביותר, למשל במקרה של נזק בלתי ידוע שהתפתח לאחר שנפסקו הפיצויים או שהנפגע לא ידע עליו בעת שנפסקו הפיצויים).

על כן, לעתים כדאי לנפגע שכבר פנה לביטוח הלאומי לנסות ולהגדיל את אחוזי הנכות בביטוח הלאומי ע"י בקשה להחמרה, לפני הגשת תביעה נגד חברת הביטוח.

מאמרים נוספים בנושא ביטוח לאומי
מחלת מקצוע
מקרוטראומה
וועדות רפואיות
החמרת פגיעה
נכות כללית
נפגעי איבה (וטרור)
תלויים \ שארים
קצבאות ומענקים
סוגי פגיעות
כל המידע המפורסם באתר זה אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי

BluePrint - פתרונות אינטרנט מתקדמים

תקנון ותנאי השימוש באתר :: שירות טוב